מאת: רו"ח ניסים ניניו
במהלך השנים האחרונות היינו עדים למספר לא מבוטל של תביעות נגזרות כנגד דירקטורים בחברות ציבוריות אשר עיקרן השבת כספים שחולקו כדיבידנד לבעלי המניות. בין החברות אשר כנגדן הוגשו התביעות ניתן למנות חברות אשר מצבן הכספי עודנו יציב כגון בזק, ופרטנר לצד חברות אשר הגיעו למצב של חדלות פירעון דוגמת אי.די.בי אחזקות, חבס ומלרג.
הטענה העיקרית בבסיס רוב רובן של התביעות שהוגשו הינה כי בעת אישור חלוקות הדיבידנד על ידי הדירקטוריון, החברה לא הייתה בעלת כושר פירעון, כך שלא עמדה במבחן כושר הפירעון כהגדרתו בחוק החברות.
כידוע, חוק החברות התשנ"ט– 1999 מונה 2 מבחנים (במצטבר) אשר על החברה לעמוד בהם בכדי שתוכל לבצע חלוקת דיבידנד מותרת לבעלי מניותיה: מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון. ובלשון החוק (סעיף 302 סעיף קטן (א)):
"חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה (להלן – מבחן הרווח) ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן (להלן – מבחן יכולת הפירעון)".
מבחן הרווח
סעיף 302 לחוק החברות, הדן בחלוקה מותרת, מגדיר בסעיף קטן (ב) "רווחים" לעניין מבחן הרווח באופן הבא:
"יתרת עודפים או עודפים שנצברו בשנתיים האחרונות, לפי הגבוה מבין השניים, והכל על פי הדוחות הכספיים המותאמים האחרונים, המבוקרים או הסקורים, שערכה החברה, ובלבד שהמועד האחרון שלגביו נערכו הדוחות אינו מוקדם ביותר משישה חודשים ממועד החלוקה".
"עודפים" – הוגדרו לעניין זה כ- "סכומים הכלולים בהון העצמי של חברה ושמקורם ברווח הנקי שלה כפי שנקבע לפי כללי חשבונאות מקובלים, וכן סכומים אחרים הכלולים בהון העצמי לפי כללי חשבונאות מקובלים ושאינם הון מניות או פרמיה שהשר קבע שיראו אותם כעודפים".
ניתן להיווכח כי מבחן הרווח הינו מבחן טכני בעיקרו המבוסס על יתרת העודפים או על עודפים שנצברו בשנתיים האחרונות, לפי הגבוה מבין השניים בהתאם לדוחות הכספיים של החברה.
מבחן יכולת הפירעון
בשונה ממבחן הרווח אשר הינו מבחן חשבונאי המבוסס על יתרת העודפים במאזן החברה או על רווחים שנצברו בשנתיים האחרונות (לפי הגבוה מבין השניים) בהתאם לדוחות הכספיים האחרונים של החברה, מבחן כושר הפירעון הינו מבחן המצריך בחינה מעמיקה של מצבה הנוכחי והעתידי של החברה, הכרוכה בהפעלת שיקול דעת נרחב, והכל בכדי להבטיח כי לאחר החלוקה הנבחנת, החברה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה הקיימות והצפויות בהגיע מועד קיומן.
מבחן יכולת הפירעון הינו אם כן מבחן כלכלי הבוחן את מצבה הפיננסי ויכולותיה הפיננסיות של החברה. במסגרת מבחן זה על דירקטוריון החברה לבחון את מצבה הכספי של החברה, מקורותיה והתחייבויותיה הכלכליים, להבדיל מביצועיה החשבונאיים.
מה הם אם כן הבדיקות שעל הדירקטוריון הסביר לבחון דה פקטו בכדי לוודא כי החברה אכן עומדת במבחן יכולת הפירעון כהגדרתו בחוק?
1. מקורות המימון העומדים לרשות החברה לצורך פירעון כל חובותיה והתחייבויותיה ולמימון החלוקה המתוכננת
אמצעים נזילים לטווח הקצר והבינוני
במסגרת בדיקה זו יש לבחון בראש ובראשונה כי יש ברשות החברה אמצעים נזילים מספקים לביצוע החלוקה וכן כי לאחר החלוקה עדיין יוותרו בידי החברה אמצעים נזילים מספקים בטווח הקצר והבינוני.
בחינת עודף מקורות כלכליים על התחייבויות
במסגרת בדיקה זו יש לוודא כי בעת החלוקה ולאחריה החברה תיוותר עם עודף מקורות כלכליים על התחייבויות. נתון זה משקף את שוויים הכלכלי של נכסי החברה, בניכוי התחייבויותיה הפיננסיות, והוא מהווה את שוויה הנכסי הנקי. העודף הכלכלי של נכסי החברה על התחייבויותיה הינו כרית הביטחון של נושי החברה והוא בעל חשיבות עצומה ליכולת הפירעון של החברה במצב בו מתרחשת ירידה בשווי נכסיה. לפיכך, יש לערוך בנוסף גם ניתוחי רגישות לשווי הנכסי הנקי של החברה כתלות בשווי הכלכלי של הנכסים בתרחישים שונים.
2. תזרימי המזומנים הצפויים של החברה, ואפשרות המימוש של רווחים שהוכרו
בחינת נטל החוב של החברה בשנים הבאות
יש לבחון נתונים לגבי נטל התחייבויותיה של החברה, הקיימות והצפויות, בשנת החלוקה ובשנים שלאחר מכן, במטרה לוודא כי בידי החברה אמצעים ומקורות נזילים מספקים כדי לפרוע אותן במלואן בהגיע מועד קיומן בכל אחת מהשנים הבאות.
אומדן תזרים מזומנים חזוי
באמצעות הדוח על התזרים החזוי, המשקף את המקורות שיעמדו לחברה לצד השימושים להן תידרש, יש לבחון את יתרות המזומנים הצפויות, בשנת החלוקה, וכן בשנים שלאחר מכן כדי להיווכח שהחברה לא תיקלע לקשיים תזרימיים, כתוצאה מהחלוקה.
3. השפעת החלוקה על מבנה ההון של החברה ועל רמת המינוף שלה
במסגרת בדיקה זו יש לוודא כי חלוקת הדיבידנד לא צפויה להגדיל את רמת המינוף של החברה באופן שיעלה על רמת המינוף האופטימלית והמקובלת עבור חברות הפועלות בענף בו פועלת החברה. בדיקה זו מבוצעת, בין היתר, באמצעות השוואת היחסים הפיננסים של החברה לאחר החלוקה ליחסים פיננסיים של חברות דומות. יחסים פיננסים אלו כוללים, אך לא רק, שיעור מינוף חשבונאי וכלכלי, יחסי כיסוי חוב וריבית, יחס שוטף ומהיר וכו'.
4. בחינת אינדיקציות חיצוניות בדבר חוסנה הפיננסי של החברה
מבדיקה זו ניתן ללמוד כיצד מעריכים המשתתפים בשוק ההון, בהם ציבור המשקיעים בניירות הערך של החברה, אנליסטים וחברות דירוג את חוסנה ואיתנותה הפיננסים של החברה. נתוני שוק שניתן לבחון כוללים, בין היתר, את שווי השוק של החברה, רמת התשואות בהן נסחרות איגרות החוב שלה, סקירות אנליסטים ודוחות דירוג.
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ כלכלי/משפטי ו/או תחליף לייעוץ כלכלי/משפטי ו/או מצג ו/או חוות דעת כלכלית/משפטית. האמור לעיל הנו לידע כללי בלבד ואין להסתמך ו/או לפעול בהתאם לאמור לעיל ללא ייעוץ מקצועי.